ביקש להיות יורש של ידועה בציבור – מה פסק בית המשפט?

ביקש להיות יורש של ידועה בציבור - מה פסק בית המשפט?

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין חגית הלוי

סיפור שהיה כך היה: פלונית – נפטרה בשנת 2013 והתגרשה מבעלה בשנת 2011. פלוני, הכיר את פלונית החל משנת 2000, ולכאורה היה עמה בזוגיות. בשנת 2002, התגרש מאשתו. כך שבכל אותה תקופה, הכיר את פלונית. בהתאם, טען כי קיים עמה חיי זוגיות, העולים בגדר ידועים בציבור. לפלונית, היו ארבעה ילדים מנישואיה. היא חלתה בסרטן בשנת 2011, וכאמור נפטרה בשנת 2013 בשל המחלה הנוראה. ילדיה החוקיים של פלונית, עתרו לרשם הירושה, לקבל צו ירושה, שכן פלונית לא הותירה אחריה צוואה. פלוני, עתר לתיקון צו הירושה, בטענה שהוא ידוע בציבור, אי לכך, הוא גם זכאי להיות יורש של פלונית. מה קבע בעניין בית המשפט לענייני משפחה? על כך, במאמר שלהלן, אותו חיברנו לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.

נעיר כי המאמר שלפניכם/ן הוא מאמר תוכן בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

דיני הירושה והצוואה:

בישראל, הדין אשר מסדיר את דיני הירושה והצוואה, בא לידי ביטוי בחוק הירושה, התשכ"ה–1965 (להלן: חוק הירושה). חוק הירושה, קובע כי אדם יכול להוריש את עיזבונו באמצעות צוואה. אך בהיעדרה של צוואה, קובע סעיף 10 לחוק הירושה, כי היורשים לפי דין, יהיו בן או בת הזוג של המנוח וילדיו החוקיים. בהתאם, סעיף 55 לחוק הירושה, גם קובע את הדין באשר לידועים בציבור, כדלקמן: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש". דהיינו, סעיף 55 משלים את הדין שחל על ירושה לפי דין, הואיל ורואים בידוע\ה בציבור, כבן\בת זוג לצורך ירושה.

עובדות המקרה:

כאמור, פלונית נפטרה והותירה אחריה 4 ילדים. היא הייתה גרושה באופן פורמאלי. פלוני, טען שהוא ידוע בציבור, ולכן הוא זכאי לשמש כיורש נוסף לפי מצוות הדין. ואכן, בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, במסגרת ת"ע 20528-03-15 א.א. נ' י.ח. ואח', נדרש להכריע בסוגיה.

פלוני, טען כי היה ידוע בציבור של האישה, וכי מהיום הראשון שבו הכירו, הם בזוגיות. לאחר גירושיה, הזוגיות התעצמה. עוד טען, כי הם חיו חיים משותפים לסירוגין: הוא טיפל במשק הבית, ערך קניות, בישל ודאג לסידורי הבית. גם במהלך הנישואין של פלונית עם בעלה, הם קיימו יחסי אישות. בזמן שחלתה בסרטן, דאג למחסורה, וכן הלך עמה לביקורים אצל רופאים וכיו"ב. עוד טען פלוני, כי ילדיה יודעים וידעו טוב טוב כי הם ידועים בציבור, אך ביקשו משום מה ושלא כדין, להסתיר זאת מרשם הירושה.

לעומת זאת, ילדיה של פלונית, טענו כי יש לשלול את טענות פלוני. לטענתם, פלוני הוא למך (עני) חסר פרוטה, שניצל את טוב ליבה של אמם, נלווה אליה אך לא שימש בתור ידוע בציבור. לטענתם, פלוני הוא פושט רגל, והוא התגורר עמה ממש, רק תקופה קצרה לפני שהיא נפטרה. כמו כן, הם טענו: "קשריהם של התובע והמנוחה לא היו יותר מאשר קשרים ידידותיים וטיפוליים, במסגרתם התובע חי על חשבון המנוחה, ובתמורה הוא טיפל בה ודאג לצרכיה הבריאותיים. יחסים אלו אינם יחסי ידועים בציבור, ועל כן יש לדחות את התובענה".

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט, מצא כי אכן היו יחסים קרובים בין פלוני לאלמונית, אך לדעתו, היו אלו יחסי ידידות, ולא כאלו שעולים בגדר ידועים בציבור. כך יפים דבריו: "בסופו של יום, ובשקלול כל המרכיבים – לא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח את התנאי של "חיי משפחה" בינו לבין המנוחה. ניכר דגש טיפולי-חברי ביחסי התובע והמנוחה בשנת חייה האחרונה של המנוחה, אך טיפול חברי, מסור ככל שיהיה, והיכרות ארוכה, אין די בהם כדי לבסס קיומם של "חיי משפחה" – כמשמעותו של מונח זה, כמתואר לעיל".

זאת ועוד, בית המשפט מצא כי לא התקיים היסוד של קיום משק בית משותף בין פלונית לאלמוני, : "לא הוכח בסיס ראייתי המספיק למסקנה בדבר "משק בית משותף" – המגורים המשותפים בין המנוחה והתובע היו בפועל מצומצמים בהרבה ממה שתואר בגרסת התובע, ונעשו על רקע מצבה הבריאותי הקשה, הסופני, של התובעת, בטרם פטירתה, והתאפיינו בטיפול במנוחה. פרט למגורים המשותפים הקצרים, לא הובאו ראיות ממשיות על קיומו של שיתוף כלכלי-רכושי בין התובע והמנוחה, יתר על כן – הובאו ראיות על העדרו של שיתוף כזה, אלא על תמיכה כלכלית של המנוחה בתובע, ואי-רישום נכס שרכשה המנוחה על שם התובע. בהינתן כל אלו, לא ניתן לקבוע קיומו של התנאי "משק בית משותף".

לכן, התביעה נדחתה, אך בית המשפט מצא כי פלוני סעד את פלונית בערוב ימיה, ולכן לא מצא לחייבו בהוצאות ניהול ההליך.

השאר תגובה

דילוג לתוכן