לרוב, חותמים בני זוג על הסכם ממון על מנת להסדיר את רכושם לאחר פרידה וכן כדי לחסוך במחלוקות והתדיינויות משפטיות. למעשה, הסכם ממון הוא חוזה לכל דבר ועניין, לכן חלים עליו גם דינים הנוגעים לתחום דיני החוזים, ולא בהכרח רק לתחום דיני המשפחה. אם כך, נשאלת השאלה, האם אפשר לבטל הסכם ממון? במידה וכן – באילו עילות? על כל אלו במאמר שלהלן.
מהו הסכם ממון?
חוק יחסי ממון, התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובע כי בעת גירושין, ייערך בין בני הזוג הסדר הנקרא "איזון משאבים", כלומר כל הרכוש שצברו בני הזוג במהלך חיי הנישואין, יילקח בחשבון לצורך איזון כולל ויחולק שווה בשווה בין בני הזוג. חוק יחסי ממון קובע גם כי קצבאות נכות, רכוש שניתן לאחד מבני הזוג במתנה וכן רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני חיי הנישואין, לא יילקח בחשבון לצורך איזון המשאבים. עם זאת, יוער שהסדר איזון המשאבים הוא למעשה ברירת המחדל החוקית כיום.
הסכם ממון הוא הסכם שבו שותפים שני בני הזוג ובמסגרתו הם מסדירים את אופן חלוקת הרכוש בעת גירושין או פרידה. במסגרת הסכם ממון יכולים בני הזוג לקבוע הסדר שונה לגבי חלוקת הרכוש. כמו כל הסכם, הסכם ממון הוא חוזה בין בני הזוג. אך בניגוד לחוזה "רגיל", הסכם ממון הוא הסכם מיוחד מסיבה פשוטה – יש לגביו ביקורת שיפוטית. דהיינו, על מנת שהסכם ממון יקבל תוקף משפטי- חוקי, עליו להיות מאושר בבית המשפט לענייני משפחה.
מדוע קשה מאוד לבטל הסכם ממון?
לפני שנגדיר מהן העילות שלאורן אפשר לבטל הסכם ממון, יש להבהיר מדוע לכאורה קשה יותר לבטל הסכם ממון, מאשר הסכם רגיל. הסיבה לכך היא שכאמור, הסכם ממון מקבל תוקף מבית המשפט, כך שלכאורה קיימת עליו ביקורת שיפוטית. בית המשפט יכול לקבוע כי הסכם הממון שמובא לפניו, אינו הגיוני/סביר/מקפח את אחד מבני הזוג.
לכן, מי שרוצה לבטל הסכם ממון, צריך להתמודד עם התחושה האינטואיטיבית שתלווה לבטח כל שופט, שמא הרצון לבטל את הסכם הממון נובע מטעמים של ניסיון להתעשר שלא כדין, או שמא בשל טעות בכדאיות ההסכם (מה שלפי דיני החוזים מכונה בתור "טעות בכדאיות העסקה"). שופטים לרוב מסתכלים על ניסיונות לבטל הסכם ממון בחשדנות רבה, ועיקר הבקשות שמוגשות, נדחות.
מנגד, חשוב גם להציג את הטיעון הנגדי. כאשר בני זוג מגיעים לבית המשפט בבקשה לאשר הסכם ממון, לא מדובר בהליך משפטי רגיל. הצדדים לא מעידים בפני בית המשפט, אין עורך דין של "הצד שכנגד" שחוקר אותם בחקירה נגדית. בני הזוג מתייצבים בליווי עורך דינם או בגפם, מציגים לבית המשפט את ההסכם. השופט מעיין בהסכם יחסי ממון ובחלק ניכר, מאשר אותו. כך שגם הביקורת השיפוטית היא מצומצמת. שופט אינו יכול תמיד לדעת, האם אחד מבני הזוג מסתיר דבר מה.
באילו עילות אפשר לבטל הסכם ממון?
כאמור, כדי לבטל הסכם ממון, יש לנהוג באופן בו מבקשים לבטל חוזה. במקרים כאלו העילות לביטול חוזה, רלוונטיות גם בכל הנוגע לביטול הסכם ממון. להלן מקבץ של העילות הרלוונטיות:
עושק: כאשר אחד מבני הזוג מתקשר בהסכם ממון עקב ניצול של בן הזוג השני, תוך ניצול מצוקה /חולשה/מצב פיזי/חוסר ניסיון וכאשר תנאי הסכם הממון גרועים בצורה לא סבירה מהסכם סביר ומוכר. אז ניתן יהיה להעלות טענת עושק, שמקימה עילה לביטול הסכם ממון. עם זאת, היות ומדובר בהסכם ממון שנחתם בין בני זוג, הרי שמקרים כאלו ייבחנו בעין מאוד ביקורתית.
כפייה: כפייה כשמה כן היא, כאשר אדם חותם על חוזה או הסכם ממון תוך איומים. איומים לא חייבים להיות פיזיים, אלא לעיתים איום יכול גם להיות עקיף. למשל, בעבר היה מקרה שבו בית המשפט קבע כי אישה שאיימה על בן זוג שהיא תעזוב אותו, והתנתה את אי עזיבתה אותו בכך שהוא יחתום על הסכם ממון (שמאוד קיפח אותו), פעלה בכפייה. זאת משום שהוכח כי הבעל באמת היה במצב נפשי קשה ברגע החתימה, ושכל מעודו היה לרצות את אשתו כדי שלא תעזוב אותו.
טעות: יש להבדיל בין טעות, לטעות בכדאיות העסקה. טעות היא סיטואציה שבה אדם טועה בחתימה על הסכם ממון, מטעמים שלא היו ידועים לו בעת כריתת ההסכם. מנגד, כאשר מדובר בטעות בכדאיות העסקה (דהיינו כדאיות בחתימה על ההסכם), הרי שזו לא עילה לביטול הסכם ובכלל זה הסכם ממון.
מרמה: כאשר אדם חותם על הסכם ממון בשל מרמה שנוקט הצד השני, הרי שאז בוודאי שקמה עילת ביטול. דוגמא לכך היא, כאשר הצדדים חותמים על הסכם ממון, אך בד בבד אחד מהם מעלים נכסים שהצד השני לא ידע על קיומם, ורק בדיעבד מגלה זאת.
