מה צריך להוכיח כדי להתגרש?

אנו מתגרשים כי אנו רוצים לעשות זאת, בין אם משום שאיננו מרוצים מהקשר הזוגי שלנו, או "סתם" כאשר האהבה מסתיימת לה. עם זאת, אין די ברצוננו להתגרש. דהיינו – לא כל כך פשוט וקל להתגרש במדינת ישראל. כדי לעשות זאת, יש להוכיח עילת גירושין מבין העילות המוכרות בדין הדתי. מהן אותן עילות? על כך, במאמר שלהלן.

כיצד מתקיים הליך גירושין הלכה למעשה?

בישראל קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים ("נישואין וגירושין"), התשי"ג-1951, כי נישואין וגירושין בין יהודים ייערכו על פי הדין האישי-דתי. דהיינו, הדין המסדיר את הנישואין והגירושין, הוא הדין הדתי הקדום ולא חוקי הכנסת. כמו כן, בכל הנוגע להחלת הדין הדתי על דיני הנישואין והגירושין בישראל, אין שוני בין יהודים, מוסלמים ונוצרים, ככל שהם תושבי ישראל. הדין הדתי בתחום הגירושין חל על כל הדתות בישראל. דהיינו, גם מוסלמים המבקשים להתגרש, יעשו כן מכוח הדין הדתי שחל עליהם (הנקרא – הדין השרעי).

בניגוד למה שלא אחת אנשים נוטים לחשוב, תביעת גירושין הינה תביעה משפטית לכל דבר ועניין. יש להגיש תביעה ולפרט מהי סיבת הגירושין, מי הם הצדדים וכן, להמתין לקביעת מועד לדיון בפני בית הדין הרבני, אשר דן בתיקי גירושין בהרכב של שלושה דיינים. בנוסף, את תביעת הגירושין יש להוכיח, כמו בכל תביעה משפטית. יש להציג ראיות, שאכן קיימת סיבה לגירושין.

תביעת גירושין, ככל שהיא אינה מוגשת בהסכמת בני הזוג, מתנהלת כמו כל הליך משפטי אחר. מתקיימות חקירות של בני הזוג, חקירות של עדים וקיימים גם סדרי דין הנהוגים בכל תביעה משפטית (בחריגים מסוימים, שלא יפורטו במאמר זה). בסיום ההליך, תפקידו של בית הדין הוא לקבוע, האם קיימת עילת גירושין, על סמך הראיות שהוכחו. ככל שהתשובה לכך חיובית, הרי שבית הדין יורה על מתן גט והמשמעות – "גירושין".

מה הדין לגבי גירושין בהסכמה?

באופן טבעי, גירושין בהסכמה הם קלים יותר, משום שאין צורך להוכיח "עילת גירושין", אלא דיי בהסכמת בני הזוג לשם כך. כדי להגיש תביעת גירושין, יש קודם כל לחתום על הסכם גירושין, או לכל הפחות – להסכים לגירושין (הסכמה מטעם שני בני הזוג). בנוסף, יש להגיש תביעה מיוחדת לכך, לשלם אגרה ולהמתין לדיון בפני דייני בית הדין. במעמד הדיון ייתכן וייעשה ניסיון לעריכת שלום בית, אך ככל שניסיון זה לא יצלח, יורה בית הדין על מתן גט, קרי: פסק דין לגירושין.

אילו עילות גירושין קיימות בדין העברי?

הדין הדתי-עברי קובע מגוון של עילות גירושין, חלקן עילות שבהן הבעל מחויב בגירוש אשתו וחלקן עילות שניתן לסלוח לגביהן ולפעול לשלום בית. להלן חלק מעילות הגירושין המוכרות:

בגידה: בגידה בדין העברי היא חטא חמור מאוד – הבעל אינו רשאי לסלוח לאשתו, אלא הוא מחויב לגרשה. בגידה היא סיטואציה, שבה האישה מקיימת יחסי מין עם גבר אחר. במקרים אלו, המשמעות מבחינת האישה – היא איבוד הכתובה וגירושה, כאמור. כמו כן, ככל שהאישה הרתה לגבר אחר בעת שהייתה נשואה, הרי שלאחר הלידה ילדה יוכר בתור ילד מחוץ לנישואין לפי ההלכה ולכן הוא יוכר בתור "ממזר" (כלומר "אסור בקהל השם" לדורות, פסול חיתון ועוד).

מעשה כיעור: מעשה כיעור הוא מעשה הנמוך בחומרתו מבגידה, אך הוא פועל יוצא של התנהגות לא נאותה מצד האישה. לא מדובר בקיום יחסי מין, אלא בהתנהגות לא ראויה בפרהסיה עם גבר אחר. כמו לדוגמא: ישיבה עם גבר אחר באותו החדר לבד, התרועעות עם גבר אחר במסעדה לבד ועוד.

עבירה על דת יהודית: הכוונה היא למקרים שבהם האישה גורמת לצער וחטא כלפי הבעל, מבחינת הדין העברי. למשל, כאשר הבעל שומר שבת והאישה אינה שומרת שבת, או כאשר הבעל שומר כשרות אך האישה כופה עליו לא לשמור כשרות ועוד.

התנהגות לא ראויה: אישה שמקללת את בעלה, מאיימת עליו, גורמת לו לצער ועוד. במקרים כאלו, קיימת עילת גירושין. דוגמא לכך ניתנה לאחרונה בפסק דין של בית הדין הרבני (תיק 259879/13 פלוני נ' פלונית): "האישה הרסה בידיה את יסודות הבית והפכה את ביתה לחיי גיהינום, פחד, איימה, מכות, קללות, גידופים, ניבולי פה, מרידה בבעלה והזנחת הטיפול בבית". במקרה זה, בית הדין כפה על האישה לתת גט.

אי סיפוק מיני: אי סיפוק מיני ע"י שני הצדדים, יכול גם כן להקים עילת גירושין, לפי הדין הדתי-עברי.