במהלך גירושין, עשויים להתעורר מחלוקות רבות בין בני זוג . חלק מהמחלוקות תעסוקנה, לעיתים או בנוסף, בכל הנוגע להסדרת משמורת הילדים. חלק מהמחלוקות תעסוקנה בסוגיית גובה דמי המזונות, שבהם יחויב האב מכוח הדין העברי–דתי אשר חל עליו.
עם זאת, לעיתים חלק מהמחלוקות תעסוקנה בסוגיית הסדרת הרכוש המשותף של בני הזוג ובפרט – בסוגיה ספציפית, שעניינה חלוקת דירת המגורים המשותפת של בני הזוג, שהיא לרוב – הנכס היקר ביותר והמשמעותי ביותר שבו מחזיקים בני זוג. במאמר שלהלן, נסביר קודם כל מה הדין באשר להסדרת חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג. לאחר מכן, נסביר מה הדין באשר לפירוק שותפות. כל זאת – לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.
נבקש להעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
אילו נושאים מסדירים במהלך גירושין?
לרוב, הליך גירושין כולל מספר נושאים שבני זוג צריכים להסדיר – או בהסכמה או באמצעות הכרעה שיפוטית. הנושא העיקרי הוא קודם כל סוגיית הגירושין. בישראל, גירושין ונישואין נערכים מכוח הדין הדתי–עברי. אי לכך, כאשר בני זוג מבקש להתגרש, עליהם לעשות כן באמצעות הגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני. נושא נוסף שאותו בני זוג יסדירו, הוא נושא המזונות. מזונות הם תשלום חודשי קבוע, המוטל על האב, מכוח הדין העברי ותכליתו להבטיח לילדיו של האב, קיום כלכלי הולם, גם כאשר הוא אינו מתגורר עם ילדיו תחת אותה קורת גג. נושא נוסף שאותו בני זוג יסדירו במהלך גירושין, הוא סוגיית המשמורת. כלומר, בני זוג יצטרכו להכריע מי מהם יישא באחריות לגידול השוטף של הילדים המשותפים. במקביל, ההורה הלא משמורן, לרוב ייהנה מהסדרי ראיה.
מה הדין באשר לחלוקת רכוש בין בני זוג בעת גירושין?
נושא נוסף שבני זוג יצטרכו להסדיר במהלך גירושין, הוא סוגיית הרכוש המשותף של בני הזוג. הדין בנושא קבוע בחוק הנקרא "חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973" (להלן: "חוק יחסי ממון"). חוק יחסי ממון קובע כי בעת גירושין, אומדים את ערכו של הרכוש המשותף של בני הזוג ומחלקים אותו בין בני הזוג באופן שווה. להסדר האמור קוראים בחוק יחסי ממון, "הסדר איזון משאבים". עם זאת, לא כל הרכוש שמוחזק על ידי בני הזוג, מוגדר בהכרח בתור רכוש משותף. ההגדרה החוקית בחוק יחסי ממון למונח "רכוש משותף", היא שמדובר בכל הרכוש של בני הזוג מצד אחד. אך מצד שני, חוק יחסי ממון קובע כי רכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין וכן – קצבת זקנה, נכות ואלמנות, הם סוגי רכוש שלא ייכללו במסגרת איזון המשאבים.
זאת ועוד, הסדר איזון המשאבים, הוא ברירת המחדל החוקית, אך ישנם שני מקרים שבהם אפשר לחרוג מההסדר. המקרה הראשון הוא במסגרת עריכת הסכם ממון. אם בני זוג ערכו הסכם ממון וקבעו ביניהם הסדר חלוקת רכוש שונה, הרי שההסדר הוא שיחייב. החריג השני קבוע בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. סעיף זה מקנה לבית המשפט את הסמכות לסטות מהסדר איזון המשאבים, בהתחשב בגובה ההכנסה של בני הזוג וכן במסת הנכסים שלהם.
פירוק שיתוף – מאי משמע?
פירוק שיתוף הוא מונח שקבוע בדין אחר, שהוא "דיני המקרקעין". המשמעות היא, שכאשר ישנם שותפים למקרקעין, אחד השותפים יכול ורשאי לדרוש בכל עת, את פירוק השותפות. בתחום דיני המשפחה, הדבר מתבטא בסיטואציה כזו – כאשר בני זוג מבקשים להתגרש ואחד מהם מעוניין למכור את דירת המגורים המשותפת שלהם או נכס מקרקעין אחר המצוי ברשותם, אך הצד השני מסרב, יכול הצד המבקש לפנות לבית המשפט בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.
תנאי בלעדי לפירוק שיתוף, הוא כי הנכס מצוי בבעלות רשמית של שני בני הזוג. יתרון עיקרי לתביעת פירוק שיתוף, הוא כי תביעה זו מנותקת מהליך הגירושין. כלומר – בית המשפט לא ידון בהכרח בזכויות שמוקנות לבני הזוג מכוח דיני המשפחה, אלא פשוט יורה על פירוק שיתוף. המשמעות האופרטיבית, היא שלרוב ימנה בית המשפט כונס נכסים מטעמו, אשר יהיה אמון על מכירת הדירה ופירותיה. שכרו של כונס הנכסים ייקבע על ידי בית המשפט והוא ייגזר לרוב כאחוז מסוים מגובה מכירת נכס המקרקעין.
לסיכום:
הליך גירושין הוא הליך לא פשוט כלל, הן מבחינה רגשית–אישית ובוודאי שלא מבחינה משפטית. לכן, תמיד כדאי להיעזר בעורך דין משפחה, כבר מתחילת הדרך.
