גירושין ללא ילדים

כאשר בני זוג נשואים מחליטים "לפרק" את מערכת היחסים הזוגית ביניהם – אזי הם ניצבים בפני הליך משפטי ארוך ומייגע, אשר מטרתו להפריד את חייהם של השניים בכל הרבדים, לרבות נכסים וזכויות אישיות. כמובן שמלבד ההליך המשפטי המסורבל, מדובר בתהליך קשה ברמה הרגשית, המצריך התמודדות לא פשוטה.

עם זאת, נהוג לחשוב כי כאשר לבני זוג המבקשים להיפרד או להתגרש, אין ילדים, הרי שאז מדובר בהליך קצר יותר. אז זהו, שלא בהכרח כך הדבר.

במאמר שלהלן נדון בהליך הגירושין, בסמכות בתי הדין הרבניים וכן נסביר מהו הדין באשר לחלוקת הרכוש בין בני הזוג – שהיא החלק היוצר את מרבית הסכסוכים בהליך הגירושין.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

בתי הדין הרבניים:

הסמכות הייחודית והבלעדית במדינת ישראל, לענייני נישואין וגירושין של יהודים, שייכת לבתי הדין הרבניים. סמכותם קבועה בחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג-1953. בין היתר, סמכותו של בית הדין הרבני כוללת את כל התחומים העוטפים את תחום האישות, כגון: תביעת שלום בית, תביעת כתובה, נשים עגונות וכדומה.

בנוסף לסמכות זו, בתי הדין הרבניים יכולים לדון בנושאים אשר קשורים מטבעם לסמכותם הבלעדית, זאת כאשר אחד מבני הזוג הגיש בקשה לדון בכך בערכאה זו. הליך זה נקרא "כריכה". נושאים נוספים שבהם בית הדין יכול לדון, במקרה שבו התביעה נכרכה, הם לדוגמא: משמורת ילדים והסדרי ראיה, חלוקת רכוש ועוד. אך יוער כי במידה והנושאים הנ"ל ידונו באופן ראשוני, בערכאה המקבילה בישראל המוסכמת לעסוק בדיני משפחה, שהיא בית המשפט לענייני משפחה, אזי לא יוכל בית הדין הרבני לדון בנושאים אלו.

לכן, במידה ואחד מהצדדים ירצה להשיג יתרון יחסי (המשתנה בהתאם לנסיבות) בניהול תיק הגירושין, בערכאה המתאימה לתפיסתו (קיים שוני מהותי באופן הפסיקה – בדין הדתי מול הפסיקה האזרחית), אזי עליו להגיש ראשון את התביעה בערכאה שאותה ירצה – דבר המכונה "מרוץ הסמכויות".

הליך הגירושין:

כאשר מדובר בגירושין הנערכים בהסכמה בין שני הצדדים, יגשו השניים לבית הדין הרבני, שם בקשתם תידון בהרכב של 3 דיינים, שהם "שופטי" בית הדין הרבני. מטרת התביעה לגירושין, בין אם בהסכמה ובין אם לאו, תוביל לבסוף לקבלת גט, בפסק דין גירושין שיינתן על ידי בית הדין הרבני, המתיר את נישואיהם של השניים.

ככלל, בית הדין הרבני לא ימהר לתת גט, בשל תפיסת הנישואים כערך עליון, שאותו יש לשמר. לכן, בית הדין הרבני ינסה לגשר בין השניים. רק לאחר ניסיון מצד בית הדין הרבני, יוכרז על פסיקת גט ולאחריה – טקס סידור גט. כאשר אין בין בני זוג הסכמה לגירושין, אזי עשויה תביעת הגירושין לכלול ניהול הליך הוכחות. במסגרת הליך ההוכחות, יציגו בני הזוג ראיות – לשם הוכחת עילת הגירושין של הצד המבקש להתגרש. עילות גירושין, הן לדוגמא: בגידה של אחד הצדדים, התנהגות בצורה לא הולמת (נקראת "כיעור"), אלימות, אי קיום יחסי אישות ועוד.

חלוקת רכוש בין בני הזוג:

בעת הליך גירושין בין בני זוג, יש צורך בהפרדת הנכסים המוגדרים כמשותפים בין השניים. במקרים שבהם קיים הסדר קבוע מראש, יפעלו בני הזוג לפיו ו/או בית המשפט/בית הדין הרבני יפסקו, בשים לב ובהתאם להסכם הנקבע, כלומר – הסכם ממון.

במידה והשניים לא ערכו הסכם ממון, ישנו הסכם "עקרוני" אשר חל כברירת מחדל על זוגות בישראל. ההסכם העקרוני חל לפי חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") והוא נקרא הסדר איזון משאבים. הסדר זה גורס כי שיתוף באורח חיים = שיתוף בנכסים. במילים אחרות, הסדר איזון המשאבים קובע כי בעת פרידה או גירושין בין בני הזוג, יילקח כלל הרכוש המשותף של בני הזוג ויחולק בין בני הזוג באופן שווה. עם זאת, ישנם סוגים של רכוש שלא נכללים במסגרת הסדר איזון המשאבים, לדוגמא – קצבת אלמנות, קצבת נכות, רכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה ועוד. נעיר כי במסגרת הליך גירושין, במידה ומתעוררת מחלוקת בין בני זוג בעניין חלוקת הרכוש – לבית המשפט יש סמכות לסטות מהסדר איזון המשאבים, אך זאת רק במקרים חריגים ובהתחשב במסת הנכסים של בני הזוג והכנסתם.

סיכום:

את המאמר נסיים בכך שנביע את עמדתנו: מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה אשר בקיא במערכת המשפטית הנ"ל ובפרט בהבדלים בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה. ייעוץ משפטי יוכל להיטיב עם הצד הנועץ בהליך, מתחילתו ועד סיומו.