זכויות האישה בגירושין

נשים רבות יכולות לצאת "מופסדות" בהליך גירושין, כאשר ליבן מנחה אותן באופן פעולה מסוים. לעיתים, ניהול הליך משפטי במסגרת גירושין, בצורה לא מקצועית, או לחלופין – בצורה מקצועית, עשוי לשנות את פני התמונה כולה. אי לכך, במאמר שלהלן נסקור: מהו הליך הגירושין בבתי הדין הרבניים וכן מהן זכויותיה של האישה לגבי מזונות ילדים, משמורת ילדים ומזונות אישה, במסגרת הליך גירושין.

המאמר שלפניכם/ן מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

בית הדין הרבני והליך הגירושין

בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית, אשר מחזיקה בסמכות בלעדית בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים. זאת מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). בית הדין הרבני פועל מכוחה של ההלכה היהודית, אך הוא גם כפוף למשפט הישראלי. למרות שהסמכות הבלעדית לענייני נישואין וגירושין, שמורה לבית הדין הרבני, יכול לעיתים האחרון – לעסוק גם בנושאים הקשורים מטבעם, להליך. הדבר מכונה "כריכה" ויעשה רק אם אחד הצדדים להליך הגירושין, יגיש ראשון את הבקשה בבית הדין הרבני. אם הערכאה שבה תוגש לראשונה הבקשה, תהיה לבית המשפט לענייני משפחה, שם תהא הסמכות. דיון בערכאה מקבילה, כאשר הערכאה הראשונה כבר קיבלה סמכות, יחשב "חריגה מסמכות" וכל החלטה שתינתן בעניין זה, לא תהיה, ברוב המקרים – תקפה. לאור הרצון להגיש ראשון ולזכות בעליונות בניהול התיק, מכונה ההליך "מרוץ הסמכויות".

הליך הגירושין יתנהל בבית הדין הרבני, כאשר אחד מבני הזוג או שניהם מעוניינים לסיים את קשר הנישואין ביניהם. לפי תפיסת בית הדין הרבני, מתן הגט והגירושין יינתנו כמוצא אחרון בלבד, מכיוון שהנישואין הם ערך עליון, על פי ההלכה והדת היהודית. מתן הגט יתאפשר רק עם תקום עילת גירושין. עילת גירושין היא בעצם "הסיבה" שבגינה הדין הדתי מאפשר לסיים יחסים בין בני זוג. עילות הגירושין המוכרות בדין העברי–דתי, הן: עקרות, מומים ומחלות, אי קיום יחסי מין, מעשה כיעור ובגידה.

ההליך כולל אקט סמלי בבית הדין הרבני ובנוכחות הדיינים, שבו יאמר הגבר לאשתו: "מגורשת, מגורשת, מגורשת", דבר המסמל את סיום ה"בעלות" שלו על אשתו. זאת ועוד, מעבר להליך הגירושין, כאשר זוג מסיים את הקשר ביניהם, ישנם נושאים נוספים אשר בית המשפט צריך להסדיר ביניהם. נושאים אלו, כאמור, או שייכרכו בבית הדין הרבני, או שיובאו בפני בית המשפט לענייני משפחה. להלן, מספר נושאים נגזרים הקשורים בטבורם להליך הגירושין:

משמורת על הילדים

במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים, יהיה צורך להסדיר את מקום מגוריהם של ילדיהם. משמורת ילדים מתחלקת לשני סוגים:

משמורת בלעדית – כאשר משמורת זו מוענקת לאחד ההורים (ההורה המשמורן), אזי ההורה השני נהנה מהסדרי ראייה.

משמורת משותפת – במקרה כזה, שני בני הזוג מקיימים משמורת משותפת על ילדיהם, מבחינת זמני השהייה. באשר למזונות הילדים, הרי שבמקרה של משמורת משותפת, נטל המזונות הוא משותף, במידה ובין בני הזוג אין פערי שכר גבוהים וזאת בהתאם לפסיקה של בית המשפט העליון.

מזונות:

מזונות ילדים – במידה והמשמורת מוענקת לאם, הנטל הכלכלי בגידול אינו עליה לבדה. יתרה מכך, על פי ההלכה היהודית, שממנה נשאבים עקרונות המזונות, על הגבר, אב הילדים, מוטלת החובה לזון את ילדיו ולדאוג לצרכיהם. חובת תשלום דמי המזונות כוללת צרכים בסיסיים, כגון: מזון, מדור (מגורים), ביגוד והנעלה, חינוך וצרכים בריאותיים. חובה זו תינתן במעמד פסק דין מחייב. כל הפרה מצדו של האב, לתשלום, תוביל לסנקציות וזאת משום שטובתו של הילד מחייבת סביבה כלכלית בסיסית ותקינה.

כאמור, לאחרונה, בפסק דין תקדימי, נקבע תיקון לחוסר השוויון בדמי מזונות. כאמור, אותו תיקון הינו רלוונטי רק כאשר מדובר במשמורת משותפת, בילדים בגילאי 15–6 ובבני זוג שמשתכרים שכר דומה.

מזונות אישה – בזמן הליך הגירושין ועד קבלת הגט, זכאית האישה על פי חוק, לקבל מזונות אישה מבעלה, אלא אם כן ישנן נסיבות ספציפיות השוללות זאת מהאישה. הכלל במזונות אישה הוא, שעל הבעל לשמור על אותה רמת חיים שאליה היא הורגלה בזמן חייהם המשותפים ולדאוג לצרכיה, אשר כוללים: ביגוד והנעלה, צרכים רפואיים, אחזקת רכב, בילויים ועוד.

סיכום:

הגישה המקובלת היא, שלאישה עדיף להגיש את הנושאים הכרוכים לגירושין, בבית המשפט לענייני משפחה, משום שמדובר בערכאה ליברלית יותר, שבה תוכל למצות את זכויותיה בצורה טובה יותר בכל הנוגע לזכויות סוציאליות, חלוקת רכוש ואף מזונות גבוהים יותר. בבית הדין הרבני, לעומת זאת, תפיסת האישה כבעלת תרומה נמוכה לכלכלת הבית, לרוב תקנה לה זכויות מעטות יותר. היות ולא מדובר במדע מדויק ויש נסיבות שיצביעו להיפך בכל מקרה ומקרה, הרי שמומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יסייע בהליך כולו.