ייבום וחליצה

כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא. זהו, על רגל אחת, הפועל היוצא של מצוות הייבום, שכן אם אדם מקיים את מצוות הייבום, הוא מקיים את נפש המת ובכך קיים עולם ומלואו. מי שמבקש להתפטר ממצוות הייבום, יצטרך לעבור טקס "חליצה". אך מהם בעצם המונחים ייבום וחליצה? במדינת ישראל, החוק באשר לגירושין, מושתת על הדין העברי, שלפיו, במקרה של גירושין, על בני הזוג להציג עילה לגירושין, לשם קבלת גט. אך עולות השאלות, מה קורה במידה ואחד מבני הזוג נפטר לפני שהותיר אחריו ילדים? מה עולה בגורלה של בת הזוג שהתאלמנה?

בספר דברים כ"ה, פסוק ה', מצוין: "כי ישבו אחים ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, יבמה יבא עליה ולקחת לו לאשה ויבמה". המצווה המנומקת על פי פסוק זה, היא למעשה ייבום האישה לאחר שבעלה מת, על ידי אחיו של האח אשר נפטר.

במאמר שלהלן, נעסוק במצוות הייבום והחליצה. תחילה, נבין מה ההבדל בין השניים ומדוע מצווה זו נחשבת כגדולה וחשובה. כל זאת נכתב לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשים והגולשות, כדלקמן:

הדין הדתי:

בית הדין הרבני הינו ערכאה משפטית אשר עקרונותיה ופסיקותיה מתבססים על פי דין תורה, גם אם לעיתים הם סותרים את עקרונות המשפט הישראליים הליברליים. סמכותו של בית הדין הרבני, מוקנית על פי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). מאחר ובתי הדין פוסקים מכוח ובהתאם לעקרונות הדין העברי, הרי שיש להם את הסמכות הבלעדית לעסוק בהליך הנישואין והגירושין. כך גם יש בסמכותם לעסוק במצוות הייבום והחליצה וזאת כאשר בעל נפטר והותיר את אשתו אלמנה, ללא ילדים. ההלכה העברית גורסת כי האישה – האלמנה, לא מותרת לגבר אחר, אלא לאחר ייבומה או חליצתה על ידי אח בעלה.

מצוות הייבום:

במידה ובעל נפטר והותיר את אשתו, אלמנה ללא ילדים, אזי על האח הבכור לייבם את אשתו או לחילופין, לחלצה, על מנת שתהיה מותרת לאיש אחר. כך קובע הדין העברי–דתי.

מכאן עולה השאלה – מה קורה אם לבני הזוג אין ילדים? במקרה כזה, היבמה (אשת הנפטר) נישאת לאחי בעלה, מכיוון שלאח עומדת הזכות "להקים שם לאחיו". מכאן עולה הצורך בבדיקה, האם לבני הזוג יש ילדים או אין ילדים, בטרם מבצעים את מצוות הייבום. במידה והאח אינו מעוניין לייבם את אשת אחיו, או לחלופין, במידה והאישה אינה מעוניינת להינשא לאחיו של בעלה, יש לקיים טקס חליצה, שעליו נסביר בחלק הבא.

חליצה במקום ייבום:

בתורה, כתוב על החליצה – "וְאִם לֹא יחפוץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי: וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ: וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:" (דברים כה).

דהיינו, במקרה שבו האח אינו מעוניין לחלץ את אשת אחיו, קמה לו האלטרנטיבה החלופית, שהיא חליצה. בטקס החליצה, נועל המחלץ נעל מיוחדת. בפני שלושה דיינים, האישה מורידה את הנעל מרגלו ויורקת לתוכה ואומרת " ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו". בתום הטקס, משתחררת האישה והופכת למותרת לכל גבר אחר.

ניצול מצוות החליצה לרעה:

לצערנו, בתור עורכי דין לגירושין, לא אחת אנו נתקלים במקרים שבהם משפחת הבעל מנצלת את חובת הייבום לרעה, נגד האלמנה שנותרה ללא ילדים. לא אחת, נתקלנו במקרים שבהם משפחת הבעל דרשה סכומים כספיים משמעותיים, לשם עריכת טקס חליצה. נעיר כי מדובר במעשה פסול וחמור, שעשוי להקים לאישה עילה לתביעה כספית משמעותית נגד האח ומשפחתו. במידה ונתקלתם בסיטואציה כזו, רצוי מאוד להיעזר בעורך דין משפחה.

לסיכום:

כוונת הייבום היא להקים בית בישראל עם שם האח המנוח. חכמים אמרו כי אדם שמת ואין לו בנים, אינו נכנס למחיצת האל ולכן עליו להתגלגל ולחזור פעם נוספת לעולמנו לתקן את המעוות. נוסיף כי מצוות הייבום יכולה לכאורה להישמע מעט מוזרה, אך זהו הדין על פי הדין העברי שחל במדינת ישראל, בכל הנוגע לדיני האישות. לכן, במידה ואתם מוצאים את עצמכם קשורים להליך הייבום או החליצה, מומלץ להיוועץ בעורך דין מומחה לדיני המשפחה, שיוכל ללוות בכל ההליך.