בני זוג בישראל, אשר נישאו על פי הדין האישי, כפופים לדין הדתי, בעת רצונם להפסיק את נישואיהם. הדין הדתי, אשר מיושם על ידי בתי הדין הרבניים, כפוף גם למערכת המשפטי האזרחית, במובנים מסוימים, אך עדיין – ההשפעה הדתית על חיי האישות במדינת ישראל, ניכרת למדי. במאמר שלהלן, נשיב לשאלה מהם בתי הדין הרבניים, נסביר על הליך הגירושין עצמו ונתאר את עילות הגירושין, שמכוחן ניתן להתגרש לפי הדין העברי–דתי.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.
בתי הדין הרבניים:
בתחילה, יש להבין את הסמכות הנתונה לבתי הדין הרבניים. הסמכות הבלעדית בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים, שמורה רק לבתי הדין הרבניים. סמכות זו קבועה בחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג–1953. מלבד סמכות זו, בית הדין הרבני גם רשאי לדון בנושאים הכרוכים מטבעם בנושאים הבלעדיים. להלן, מספר נושאים: תביעת שלום בית, תביעת כתובה, עגינות וכן נושאים המשתלבים באופן ישיר עם הליך הגירושין, כגון: משמורת ילדים והסדרי ראייה (במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים), חלוקת רכוש, מזונות אישה וילדים וכו'.
בתי הדין הרבניים כוללים שנים עשר בתי דין, שסמכותם מקבילה לבתי משפט שלום. ערכאת הערעור על בתי הדין האזוריים, היא בית הדין הרבני הגדול, הממוקם בירושלים. חשוב להעיר, כי לערכאת בתי הדין קיימת ערכאה מקבילה – אזרחית – והיא בית המשפט לענייני משפחה. בבית המשפט לענייני משפחה, ניתן להגיש כל תביעה הנוגעת לעניין משפחתי, למעט תביעות הנוגעות לנישואין וגירושין. עם זאת, תביעות שקשורות להליך הגירושין, כגון – משמורת ילדים או חלוקת רכוש, אפשר להגיש לבית הדין הרבני, רק אם הן כרוכות בתביעת הגירושין לגופה. במידה וצד לזוגיות, הקדים והגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בגין אותם נושאים, אזי לא ניתן יהיה לכרוך יותר את אותן תביעות ולהגישן לבית הדין הרבני. זהו, בעצם – על רגל אחת – מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה.
הליך הגירושין:
הליך הגירושין עשוי להתבצע בהסכמת שני הצדדים, או בתביעה של אחד מהשניים כלפי רעהו או רעותו. כאמור, ההליך יתקיים אך ורק בבתי הדין הרבני. במידה ותביעת הגירושין התקבלה, אזי יורה בית הדין על סידור גט. אך ההוראה לתת גט תינתן על ידי בית הדין הרבני, רק כאשר תהיה עילת גירושין. כלומר – סיבה שבגינה ניתן לפרק נישואין. את עילות הגירושין נתאר בהמשך המאמר.
הסיבה לנוקשות ההליך היא עקרון העל בהלכה היהודית – שהוא שמירת על קשר הנישואין ושלום בית. לכן, בתי הדין יתנו את פירוק הקשר רק בלית ברירה וכאקט אחרון וסופי. לפני כן, הם ינסו לגשר בין בני הזוג, בעיקר בעזרת הסכם שלום בית. בהסכם זה, יונחו בני הזוג להחליט על הסכם משותף, הכולל פרטים שיכולים להטיב עם מערכת היחסים. כדי להבטיח את קיום ההסכם, תיקבע תקופת ביניים, שבה יחויבו השניים להשתדל, עד כדי תנאים מגבילים, לדוגמא: חובה לגור תחת אותה קורת גג ועוד.
עילות גירושין:
כאמור, עילת הגירושין וקיומה, היא זו שתוביל למתן גט על ידי בית הדין הרבני. להלן, עילות הגירושין בהלכה היהודית, אך נעיר כי זו רשימה חלקית בלבד:
עקרות – עילה זו מתקיימת רק במידה ובני הזוג נשואים מעל 10 שנים. עקרות, כשמה כן היא – חוסר יכולת להרות. במקרים מסוימים, היא יכולה להוות עילת גירושין.
מומים ומחלות – כאשר קיימין מומים שלא היו ידועים לפני הנישואין, שהצד השני לא היה יכול לדעת אודותיהם, הרי שאז, יכולה לקום עילת גירושין. כאשר מדובר במום או מחלה שהחלה או התגלתה על ידי הצד החולה, בעת הנישואין, אזי עילת הגירושין לא תתקיים.
עילת הבגידה – עילה זו מתקיימת רק לטובת גבר כלפי אשתו. עילת הבגידה, עוסקת במקרים שבהם אישה מקיימת יחסי מין עם גבר אחר, שהיא אינה נשואה לו. נוסיף כי עילת זו מחייבת את בתי הדין למתן גט מידי.
מעשה כיעור – גם כאן, מדובר בעילה לגירושין שעומדת לטובת הגבר בלבד. מעשה כיעור נתון לפירושים שונים, אך הכלל הוא: אישה אשר התנהגותה אינה כשל אישה צנועה.
אי קיום יחסי מין – לפי ההלכה העברית, על הבעל מוטלת החובה לספק את אשתו מבחינה מינית, כפי שנאמר בהלכה – "כסותה ואונתה לא תגרע". הכלל ההלכתי נוגע למלבוש וכלכלה, אך גם ליחסי מין.
